הצד השני של ההזדמנות
איך מרגישים כשמפספסים הזדמנות?
כשנשאלנו בשיחה מקרית ״אז מה, איזה עסק יש לך?״ וניצלנו רק חצי מהזמן שהיה ברשותנו. הוצאנו רק צמד מילים או משפט אחד קצר ו... שתקנו. מי ששאל עדיין סקרן ומוכן להקשיב, אבל אין המשך, ריק.
ככה, ככה בדיוק מרגיש לי כל פעם כשאני רואה כרטיס ביקור, גלויה שיווקית או פלייר עם צד אחד, והצד השני שלו ריק.
אין פה ״צד שני״, ״צד קדמי״ או ״אחורי״ - כל צד הוא במה חשובה כדי להעביר עוד מסר שקשור לעסק.
כל צד זו עוד הזדמנות לחשוף עוד... צד של העסק. וזה ממש לא חייב להיות מידע אודות העסק, השרות או המוצר, אבל זו צריכה להיות נוכחות שנמשכת. נוכחות מכל סוג - מילולית או עיצובית, חדה או מרומזת - מה שנכון יותר ומתאים יותר.
כשהסקרנות של מי שהרגע קיבל לידיו כרטיס ביקור, ומסובב אותו כדי לראות מה מחכה לו שם, בצד השני, הסקרנות שלו מתרסקת אל מול הצד הלבן והריק. הציפיה להפתעה שהייתה יכולה להיות שם הופכת לאכזבה.
כך הנסיון לחסוך כמה שקלים של הדפסה הופך לפגיעה מיידית בתדמית, ולהפסד.
כדאי לנצל 100% של הזדמנות שהמדיה המודפסת נותנת לנו לשיווק העסק, ולא לנסות לחסוך מהלקוח הפוטנציאלי לבוא במגע עם עוד ועוד צדדים.
כדאי לאפשר חוויה מלאה ולא חד-צדדית.